כולנו יצרנו את המציאות הזאת של דיכאונות, עוינות, חשדנות, אלימות ופשע, וכולנו סובלים בגללה.
שיתוף פעולה הוא התחלה של כל דבר. רק תחשבו על הגוף שלכם ותבינו שיתוף פעולה מהו: כל אבר וכל תא פועלים במשותף, כל אחד בתפקיד המיוחד שלו, וכל אחד למען אותה מטרה לאפשר לגופכם לתפקד באופן תקין. שום חלק בכם לא פועל למען עצמו ולא יכול לפעול בעצמו, ולשום חלק בגופכם אין ערך ואין משמעות בלי התפקיד שלו כלפי כל גופכם.
כולנו מחוברים כדי לשמור על העולם
כולנו מחוברים כדי להעשיר את העולם
כולנו מחוברים כדי להבטיח את ההמשכיות של העולם הזה
וגם אם אתם אוהבים לחשוב שאתם פועלים רק למען טובתכם האישית, כל דבר שעשיתם אי פעם, קטן או גדול, משרת באיזושהי צורה את העולם, באופן ישיר או באופן עקיף.
כך בדיוק גם כל אחד מאתנו. בלי שאתם מודעים לכך אתם משתפים פעולה עם כל אדם בעולם כדי שהעולם יתקיים. ובדיוק כמו האברים בגופכם, גם הערך שלכם לא נמדד על פי מה שאתם עושים למען עצמכם, אלא על פי מה שאתם עושים למען כולם.
אף אחד לא חי רק למען עצמו
גם אם אתם אוהבים לחשוב שאתם עושים דברים בעצמכם, ושאתם לא זקוקים לשום עזרה, האמת היא שמעולם לא עשיתם איזשהו דבר בלי שהיו לכם שותפים רבים, מהם גלויים ומהם סמויים.
וגם אם אתם אוהבים לחשוב שאתם הדבר החשוב ביותר, אף אחד מאתנו לא קיים כאן למען עצמו, ואף אחד מאתנו איננו המטרה של קיומו. כל אחד מאתנו הוא תא במערך הגדול והמורכב הזה שאנחנו קוראים לו "עולם", והמטרה של כל אחד מאתנו היא לשרת את העולם הזה, בין אם אנחנו מודעים לזה ובין אם לא.
זה תמיד שיתוף פעולה בין הסובייקטיבי והאובייקטיבי, בין האישי והמשותף, בין הפרטי והכלל, בין ה"אני" וה"אנחנו". וזה תמיד שיתוף פעולה ביני וביניכם גם אם אנחנו לא מכירים בכלל אחד את השני. כל דבר שאתם עושים משפיע עלי באיזשהו אופן, ולהפך, כל דבר שאני עושה משפיע באופן כלשהו עליכם.
החיבור שעושה פלאים
בין אם אנחנו מרגישים בזה ובין אם אין לנו שום מושג על כך, כולנו מחוברים סביב מטרה אחת משותפת: לקיים את העולם הזה על כל המערכות המורכבות שלו. מערכות התחבורה, מערכות הביטחון, מערכות החינוך, מערכות הכלכלה, מערכות התשתיות והבינוי, כולנו צרכנים שלהן וכולנו משלמים עבורן, ובכך כולנו גם מאפשרים את קיומן וגם מפיקים תועלת מהן.
כשאנחנו מבינים את זה קורים כמה דברים נפלאים: אנחנו מרגישים שהקיום הפרטי הקטן והזמני שלנו הוא חלק ממשהו גדול ונצחי, אנחנו מרגישים שלקיומנו יש ערך כל כך גדול שהעולם לא יכול היה להיות שלם בלעדינו, ואנחנו מרגישים תשוקה חזקה לתת יותר ויותר שירות לעולם סביבנו וכך להרגיש את הערך שלנו.
כולנו באים מאותה היסטוריה של פירוד אחד מהשני, ושל טיפוח העצמי כמרכז היקום. מהמחשבה המשותפת הזאת צמחה הנורמה האגוצנטרית של כל אחד למען עצמו, מציאות ה"אני", מציאות שבה כל אחד בטוח שהעולם נברא למענו וצריך להתנהל על פי הערכים והצרכים שלו. זאת מציאות של דיכאונות, עוינות, חשדנות, אלימות, פשע וסמים שכולנו באים ממנה, כולנו יצרנו אותה וכולנו אומללים בגללה. וזאת המציאות שכולנו מכירים.
אבל העולם משנה את התדר שלו, ובלי שאנחנו מרגישים בזה אנחנו עוברים ממציאות ה"אני" למציאות ה"אנחנו", מהמציאות של כל אחד למען עצמו למציאות של אחד למען השני. גם במציאות החדשה ירגיש כל אחד שהעולם נברא למענו, אבל בעת ובעונה אחת הוא ירגיש גם שהוא נברא למען כל אחד. היסטוריה חדשה מתחילה.