הגאווה משאירה את הגאוותנים עם תסכול כרוני שמכבה את כל שמחת החיים שלהם.
תשוקת החיים שלכם היא להבה פנימית שאתם צריכים ללבות כל הזמן כדי שהיא לא תדעך, וכדי שהיא תתמיד להפעים ולרגש את חייכם. אלה הם יחסי הגומלין ביניכם ובין תשוקת החיים שלכם: אתם שומרים על הבערה שלה והיא שומרת על ההתלהבות שלכם.
שמחת חיים הולכת יחד עם אכפתיות לסביבה, יחד עם אחריות לסביבה, יחד עם כבוד לסביבה
כשהלהבה הפנימית בוערת בתוכנו אנחנו מרגישים שמחה להתעורר כל בוקר לקראת האפשרויות החדשות שמזמין לנו היום החדש. כשהיא כבויה אנחנו קמים בבוקר בלי כוח, בלי חשק ובלי עניין, כי תשוקת חיים הולכת תמיד יחד עם שמחת חיים. אף אחת מהן לא יכולה להופיע לבדה. ולכן כל כך חשוב התפקיד שלנו להיות שומרי האש שלנו.
זה חשוב במיוחד בעידן הזה שבו כל כך הרבה אנשים מרגישים אבודים ולא מבינים מה הם עושים כאן. ולא פלא שאתם רואים סביבכם כל כך הרבה חיים כבויים וכל כך מעט שמחה, כל כך הרבה עייפות וכל כך מעט חשק להשתתף בחיים, כל כך הרבה דכדוך וכל כך מעט אהבה למה שיש. תמיד חפשו את הסיבה באש שכבתה, כי מה שכבה בנו בעצם הוא כוח החיים שלנו.
למזלנו אנחנו יכולים להפיח חיים בלהבה הזאת גם אם לא נשאר ממנה אלא גחלת. אבל לפני שנבין איך מלבים את האש הפנימית כדאי שנבין מה מכבה אותה, כי בחיים בריאים היא אמורה לבעור בתוכנו מעצמה כל הזמן בחדווה ובעליצות.
אז מה מכבה את האש שלנו? כעס כמובן הוא אחד הכבאים הגדולים שלה. ואם נדמה לכם שהיסטריות והתפרצויות וצעקות מראות על כוח חיים אתם טועים לגמרי, כי זאת בסך הכל דרכו המעוותת של אדם חסר תשוקת חיים להרגיש חיים.
האשמת אדם אחר בהתייחסות רעה אלינו היא דרך נוספת לכבות את האש שלנו, כי זה גורם לנו להרגיש שאנחנו חיים עם אדם שרוצה את רעתנו, ולמי יש חשק לחיות עם מישהו כזה?
אבל הכבאית המנצחת היא הגאווה. היא מכבה כל אש פנימית, כי האשליה שאנחנו נפלאים כפי שאנחנו אף פעם לא מקבלת אישור מהסביבה, והיא משאירה את הגאוותנים עם תסכול כרוני שמכבה כל שמחת חיים.
אז מה מלבה את האש? אתם כבר בוודאי יודעים את התשובה: אכפתיות לסביבה, אחריות כלפי הסביבה, נכונות לוותר על נוחות אישית לטובת הסביבה, נכונות לבדוק תמיד את דעתנו ואף פעם לא לפסול דעה אחרת. אלה מכבים את האש ואלה מלבים אותה. והתוצאה היא שהאש מכבה את תשוקת החיים של אלה, ומחייה את נפשותיהם של אלה, וכך הלאה והלאה ביחסי גומלין אין-סופיים.
לא קשה לראות את הקשר ההדוק בין התרכזות בצרכים אישיים ובין חוסר אהבה לחיים, ולא קשה לראות את הקשר החזק בין גישות אנושיות מתחשבות ובין שמחת חיים. אז לא לשכוח: כל בחירה שאתם עושים מחזקת את כוח החיים שלכם או מחלישה אותו. לבקר ולשפוט ולהעיר זאת החלטה אחת, לברר ולדון ולהציע זאת אפשרות אחרת, וכל אחת מהן תוסיף לכם כוח חיים או תפחית ממנו.