ממחאה חברתית לשינוי חברתי

דף הבית אחריות חברתית ממחאה חברתית לשינוי חברתי

מהי המסקנה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לקבל מתנועת המחאה שסחפה את כולנו אל הרחובות בקיץ 2011? המסקנה החשובה ביותר היא שאנחנו לא צריכים מחאה חברתית, אנחנו צריכים שינוי אישי.

למחאה יש כוח אדיר לשנות את הדברים אם זאת תנועה של המונים שרוצים את אותו הדבר.

אבל כדי שההמונים כולם כאיש אחד ידרשו דבר אחד, צריכים ההמונים להיות קודם מאוחדים כאיש אחד סביב דרישה אחת.

ומה קרה בפועל לתנועת המחאה? הכוח הגדול שטמון בהמונים המאוחדים התפצל להרבה מחאות קטנות עם מטרות שונות, שלאף אחת מהן לא היה מספיק כוח להביא לשינוי אמיתי, כי כל אחת מהמחאות הקטנות היתה מרוכזת במטרה שלה בלבד.

אלה שרצו פתרון לבעיית הדיור היו צריכים להתחרות בדרישת הסטודנטים להוזלה בשכר הלימוד, ואלה שדרשו להוזיל את הקוטג' נתקלו בתחרות עם אלה שדרשו את סגירת הפערים החברתיים. ואלה לא תמכו באלה, כי כל קבוצה ראתה באינטרס של עצמה את הדגל המוביל של המחאה.

ומה התוצאות? אמנם כמה דברים קרו: הועלו לסדר היום כמה סוגיות חשובות כמו חלוקת ההון וחלוקת ההכנסות במשק, מדיניות המיסוי והריכוזיות והמונופולים. אבל האם אתם מרגישים באמת באיזשהו שינוי ממשי? אמנם הוקמה ועדה לבדיקת התחרותיות בענף המזון, אבל אתם מרגישים שאתם משלמים פחות בסופרמרקט?

הסיבה היא שהחמצנו את הנושא העיקרי למחאה, והחמצנו את הכתובת שאליה צריכה היתה המחאה להיות מופנית. הנושא העיקרי שכלפיו אנחנו צריכים למחות הוא השיח החברתי בינינו כי הוא הגורם לכל שאר הבעיות, והכתובת אליה אנחנו צריכים להפנות את המחאה הזאת היא אנחנו עצמנו.

הגורם המשותף לבעיות

הכל מתחיל בגישה של "כל אחד למען עצמו", שהפכה לנורמה המרכזית שלנו, וכולנו משלמים את המחיר שהיא גובה. ואם תחפשו דרך הפריזמה הזאת את הגורם לכל בעיה חברתית שמעסיקה אותנו, תמצאו שם תמיד את ההתרכזות בעצמנו ואת ההתעלמות מהזולת, ותגלו תמיד ששום דבר לא פוגע בנו חוץ מהיחס המנוכר שלנו אחד אל השני.

אלימות במשפחה, בבית הספר, ברחוב, בכבישים, במועדוני בילוי ובמגרשי הספורט – רק בגלל הנורמה של "כל אחד למען עצמו".

אונס, הטרדה מינית, התעללות מכל סוג – רק בגלל הנורמה של "כל אחד למען עצמו".

הרס המבנה המשפחתי והשיבוש בתקשורת בין הורים וילדים – רק בגלל הנורמה של "כל אחד למען עצמו".

הקושי למצוא בן זוג ולקיים מערכת יחסים טובה לאורך זמן – רק בגלל הנורמה של "כל אחד למען עצמו".

השחיתות השלטונית והפילוג הדתי והעדתי – רק בגלל הנורמה של "כל אחד למען עצמו".

ומי האחראי ליוקר המחייה, לכישלון בחינוך, לבירוקרטיה, להשחתת הסביבה ולאטימות החברתית, אם לא הנורמה הזאת של "כל אחד למען עצמו"?

זאת נורמה שהולידה את ההנחה המוטעית שכל אחת מהתופעות האלה מחייבת טיפול נפרד, ולכן קיימות אצלנו כל כך הרבה רשויות ותנועות ועמותות למניעת עוול ואפליה. אבל גם הן מתרכזות כל אחת בבעיה שמעניינת אותה, ואין מי שיאחד את כל הכוחות להילחם בגורם של כולן: בחוסר סובלנות של חברה שלמה, שהציבה ערכים אגוצנטריים כנורמה המרכזית בהווייתה.

בחברה כזאת אין הרגשת סולידריות, אין הרגשת אחריות למה שמעבר לעצמנו ואין הרגשת שייכות לכלל, וזאת חממה שמצמיחה כל כך הרבה בדידות, וכל כך הרבה דיכאונות וחרדות.

הגורם היחיד לתיקון

תיקון חברתי לא יבוא ממחאה כלפי הממשלה, המשטרה או השכנים. תיקון חברתי יבוא רק על ידי לקיחת אחריות אישית של כל אחד מאתנו. השינוי יתחיל עם התחייבות אישית שכל אחד מאתנו יקבל בינו לבין עצמו:

• אני אחראי למה שאני אומר.
• אני אחראי למה שאני עושה.
• אני אחראי למה שאני משקיע.
• אני אחראי לגישות שלי.
• אני אחראי להתנהגות שלי.
• אני אחראי לסדרי העדיפויות שלי.
• אני אחראי לתגובות הרגשיות שלי.

ועכשיו קחו את הגה הספינה שלכם בידיכם, כי כל אחד הוא הקברניט של חייו, ומכיוון שכולנו ביחד נפליג בים הזה בביטחון, או כולנו ביחד נשקע במצולות.