כשכל אחד משוכנע שרק הדעה שלו נכונה והגיונית ומוצדקת, הופך כל דיאלוג למאבק דמים.
מהו לדעתכם הדבר שמשבש את התקשורת שלנו עם הסובבים אותנו יותר מכל דבר אחר? בוודאי תופתעו מהתשובה, אבל הדבר הזה הוא הדעות שלנו. ואם לדייק יותר, התקשורת שלנו חוזרת ונכשלת בגלל ההיצמדות לדעות שלנו. כי היצמדות לדעות שלנו פירושה פסילת הדעות של השני.
ראש פתוח מוכן לשנות את דעתו,
ראש פתוח מוכן לבדוק דעות אחרות,
ראש פתוח מאפשר להחליף מחשבות ישנות בחדשות.
לכל אחד יש דעה בכל נושא. וזה בסדר. מתי זה מתחיל להיות בעיה? כשאנחנו שוכחים שהדעה שלנו נכונה רק בעינינו, שהיא מחייבת רק אותנו, ושהדעה של השני לגיטימית לא פחות מדעתנו. וזה מתחיל להיות בעיה עוד יותר קשה כשאנחנו חושבים שדעתנו היא תכלית החכמה והצדק, ולכן מוצדק לפסול ללא רחמים את הדעה של השני.
כך הופכות הדעות הפרטיות שלנו לאויב הגדול ביותר של תקשורת מכבדת עם כל אדם אחר, וכך הן גורמות לתקשורת שלנו להיות מרחיקה ומפרידה.
אנחנו נלחמים על צדק מדומה
מהי דעה? דעה היא נקודת ראות אחת על דבר שניתן לראותו מאין-סוף נקודות ראות. זה החותם האישי שאנחנו מטביעים על האבחנות שלנו, כדי שיהיה ברור מה בעינינו טוב ומה רע, מה יפה ומה מכוער, מה נכון ומה מוטעה, מה רצוי ומה לא רצוי.
כשאתם מביעים דעה אתם מרגישים שיש לכם מה לומר, שאתם בעניינים, שאתם בעלי זווית ראייה משלכם. דעה מקנה לכם תחושה חזקה שאתם יודעים תמיד באיזה צד נמצאים הטובים ובאיזה צד נמצאים הרעים, מתי נכון לכם להיות בעד ומתי נגד.
הבעיה איננה בעובדה שיש לנו דעה. תמיד תהיינה לנו דעות. אנחנו לא מסוגלים לחשוב אחרת. הבעיה היא בנכונות שלנו להילחם על צדקתן כאילו יש להן ערך גם מעבר לעצמנו. אנחנו כל כך קשורים לדעות שלנו וכל כך מחויבים להן, שהן הופכות בתודעתנו לאמת אוניברסלית, ואנחנו שוכחים לגמרי שזאת האמת הפרטית שלנו בלבד. ואמת פרטית כמו קרס שתופס אותנו כל כך חזק, שאי אפשר לנצח אותה גם עם אמת מהשמיים.
והנה עוד כמה דברים שאנחנו שוכחים: אין בהכרח קשר בין הדברים עצמם ובין הדעה שלנו על הדברים האלה, יכולות להיות עוד אין-סוף דעות על אותו הדבר שהן לגיטימיות באותה מידה, והדעה שלנו לא בהכרח נכונה יותר או מוצדקת יותר מכל דעה אחרת. אבל כשכל אחד משוכנע שרק הדעה שלו נכונה והגיונית ומוצדקת, הופך כל דיאלוג למאבק דמים.
ציון גבוה לאשליות
הצמדות לדעות שלנו סותמת לגמרי את ערוץ הקשב שלנו, כי אם אנחנו בטוחים מראש שכל דבר שהצד השני יאמר מוטעה, בשביל מה לבזבז אנרגיה על הקשבה למה שהוא אומר? אבל כך אנחנו חוסמים בפני עצמנו את האפשרות לראות איזושהי נקודת ראות אחרת שמעבר לנקודת הראות שלנו, וכך הופכת התודעה שלנו לבית כלא של משפטים קדומים, בלי התחדשות ובלי מעורבות במפגש אמיתי עם אפשרות אחרת.
למרבה האירוניה, אנחנו נוהגים להעניק ציון גבוה לבעל "דעות מוגדרות", ולדבר בהערצה על אדם "בעל עקרונות מוצקים", ש"עומד על דעתו", ש"הולך עד הסוף עם אמונתו", ש"יודע מה הוא רוצה" וש"יודע איפה הוא עומד לגבי כל מצב".
נדמה לנו שדעה בלתי מתפשרת או בלתי משתנה כזאת מעידה על מחשבה עמוקה, כושר אבחנה וטביעת עין. "אני דעתן", "אני אדם מגובש", "יש לי דעות משלי", "אותי אי אפשר להזיז מדעתי", "כשאני משוכנע במשהו שום דבר לא ישכנע אותי אחרת", כך אנחנו מתפארים.
אבל איפה כאן הפתיחות כשאנחנו מסווגים כל דבר בנוסחה קבועה? איפה המחשבה העצמאית? איך יכול בעל "דעות מגובשות" להיפתח לדעות אחרות? איך יכול בעל "השקפה ברורה" לבחון באופן חופשי אפילו את ההשקפות שלו עצמו?
אנחנו כל כך בטוחים בנכונות דעתנו, שאנחנו מוכנים לצאת למלחמת התאבדות בכל רגע שמישהו מנסה לערער עליה. אנחנו מוכנים לפרק משפחה, לעזוב מקום עבודה, ולעשות דברים מטורפים אחרים משום ש"כך אנחנו מאמינים". מיותר לציין שלא רק אנחנו סותמים כל דיאלוג עם הדעות שלנו, כי גם הצד השני לוקה קרוב לוודאי בדיוק באותם תסמינים של "אני יודע מה נכון". אז איך נוכל אי פעם להידבר בינינו?
מראש סגור לראש פתוח
כדי להתחבר עם הסביבה בתקשורת מקרבת אנחנו צריכים תודעה פתוחה, לא תודעה סגורה. ושיהיה ברור: גם לבעל תודעה פתוחה יש דעות על כל דבר. אבל הוא יכול לתפוס את המצב לא דרך הדעות שלו, אלא כפי שהם. ואם צריך לשנות דעה כי מה שקורה במציאות מפריך אותה, הוא משנה את דעתו מיד. כך הוא נהנה מחכמה שמתחדשת כל הזמן, ומיחסים שכל הזמן מתהדקים.
שינוי דעות וערכים הוא לא סימן לחשיבה קלושה בעיניו של בעל תודעה פתוחה, אלא אות להתבגרות. הוא תופס את עצמו כיצור שמתפתח בכל מצב, והוא לא נצמד לדעות שהתאימו למי שהוא היה פעם. ובמקום להיאחז במה שהוא חשב בעבר, הוא כל הזמן מנסה לראות את הדברים בעיניים בוגרות יותר, פקוחות יותר ומבינות יותר.
תעשו צעד גדול לקראת חשיבה פתוחה ותקשורת מכבדת ויחסים הוגנים כאשר תזכרו שהדעות שעליהן אתם נלחמים הן בעלות ערך אך ורק לכם עצמכם, ושאולי גם אתם עצמכם תפסיקו להגן עליהן כאשר תאפשרו לתובנות חדשות להיכנס לתודעתכם.
והצעד הראשון שתעשו לקראת תקשורת חדשה היא להתחיל כל דבר שאתם אומרים במילה "לדעתי". למילה הקטנה והטריוויאלית הזאת יש השפעה אדירה, כי היא תעביר אתכם מיד לתודעה פתוחה שמקשיבה תמיד גם לדעה אחרת. ואז סיימו כל דבר שאתה אומרים בשאלה "מה דעתך", כדי לזכור שכל דעה אחרת לגיטימית בדיוק כמו דעתכם.