שיח מחבר הוא תקשורת של שלום גם כשאין הסכמה.
זה כבר לא העולם של פעם, והכל השתנה: אמצעי התקשורת, אמצעי התחבורה, המבנה המשפחתי. רק דבר אחד נשאר בדיוק כפי שהיה: אנחנו עצמנו. לא השתנו הגישות הילדותיות שלנו כלפי היחסים שלנו, לא השתנו הגישות האנוכיות שלנו כלפי הסביבה שלנו, ולא השתנו הגישות המרחיקות שלנו כלפי אנשים אחרים.
אמנם חשבנו שיחד עם הטלפונים החכמים והמחשבים הגאונים והג'יפים הבלתי מנוצחים נהיה הרבה יותר שמחים ומאושרים. אבל לא רק שזה לא קרה, אלא העולם של ימינו הרבה יותר עוין ומדוכא, עם הרבה יותר לחץ, חרדה, דיכאון וחוסר משמעות.
מעל הכל, מספרן של מערכות יחסים שמתנפצות או דועכות הגיע לשיא שלא היה כמותו אף פעם.
הסיבה היא ההתרכזות של כל אחד בצרכים של עצמו והתעלמות מהצרכים של השני. והכלי שיכול להסיע אותנו החוצה מבועת עצמנו אל השתייכות מעצימה עם הסובבים אותנו הוא תקשורת מחברת, שתחליף את התקשורת המפרידה המוכרת לכולנו כל כך טוב.
תקשורת מחברת היא לא רק לדבר אחד עם השני, לא רק לשוחח אחד עם השני, לא רק לדווח לשני, לא רק לחקור את השני, לא רק לנזוף בשני. תקשורת מחברת היא יצירת קשר בינינו, היא התייחסות בכבוד אחד אל השני והיא הקשבה אחד לשני.
ההבדלים
אבל מכיוון שאנחנו רגילים להשתמש בתקשורת המפרידה של דרישות ומחאות ותלונות, תקשורת מחברת אנחנו צריכים ללמוד מההתחלה.
אז הנה כמה הבדלים בין תקשורת מחברת ובין תקשורת מפרידה:
- תקשורת מחברת מבטיחה מענה לאינטרסים של שני הצדדים, תקשורת מפרידה מתרכזת באינטרסים האישיים של כל אחד.
- תקשורת מחברת היא שקטה ומתעניינת בדעה של השני, תקשורת מפרידה היא קולנית ופוגעת ומבטלת את הדעה של השני.
- תקשורת מחברת מציעה פתרון שמתייחס למה שיהיה מכאן והלאה, תקשורת מפרידה מתחשבנת עם מה שהיה מאז ועד עכשיו.
עם תקשורת מחברת מוכנים שני הצדדים לשנות את דעתם, עם תקשורת מפרידה מוכן כל אחד מהם לשנות רק את דעתו של השני.
הטעויות
הרבה מחשבות מוטעות שהבאנו מעידן התקשורת המפרידה אנחנו צריכים לתקן כדי לעבור לתקשורת מחברת. והנה כמה מהן:
המחשבה המוטעית הראשונה: בכל מחלוקת יש אחד צודק ואחד טועה. ומכיוון שקיימות רק שתי האפשרויות האלה, אף אחד לא רוצה להודות בטעות. וזה המקור למאבקים שלנו להוכיח שהשני טועה.
המחשבה המוטעית השניה: בכל ויכוח יש אחד מרוויח ואחד מפסיד. ואם אלה שתי האופציות היחידות, מובן מאליו שכל אחד מאתנו רוצה להיות בצד המרוויח. כי מי אוהב להפסיד? וזה המקור למאמצים שלנו לגרום לשני להפסיד.
המחשבה המוטעית השלישית: רק אנחנו הנפגעים, ורק השני פוגע. תקשורת מפרידה נוצרה ממציאות שבה כל אחד רואה רק את המצוקה של עצמו, ואף אחד לא רואה גם את המצוקה של השני. וזה המקור לחוסר אמפתיה ולחוסר סליחה.
המחשבה המוטעית הרביעית: זיכרון סלקטיבי. זיכרון כזה עוזר לכל אחד לזכור רק את הדברים החיוביים של עצמו ורק את הדברים השליליים של השני, ועוזר לכל אחד לשכוח את הדברים השליליים של עצמו ואת הדברים החיוביים של השני. וזה המקור לכל ההאשמות ההדדיות, ולהימנעות של שני הצדדים מלקחת אחריות אישית.
ברגע שנתחיל לתקן את המחשבות המוטעות האלה נדע שיצאנו לדרך חדשה, שתאפשר לנו לדבר אחד עם השני בכבוד הדדי גם כשאין הסכמה בינינו.
אולי תקשורת מחברת נראית לכם תקשורת שלא מהעולם הזה. וזה לגמרי נכון. העולם שלנו מכיר רק תקשורת מרחיקה, תקשורת נזקקת, תקשורת מבולבלת, תקשורת מאשימה, תקשורת מניפולטיבית. אבל בלי שאנחנו מרגישים בזה העולם מתחיל לנוע אל תדר חדש, וזה יהיה עולם שבו תקשורת מחברת היא הדבר הטבעי ביותר לכולם.