כשמרוכזים בצרכים של עצמנו בלבד אנחנו לא יכולים לצפות לעולם יפה יותר, ליחסים טובים יותר ולשמחה רבה יותר.
לאדם יש אינסטינקט שלא קיים אצל שום בעל חיים אחר: האינסטינקט החברתי. זה אינסטינקט שתפקידו למשוך אותנו מהתרכזות בעצמנו החוצה אל העולם הסובב אותנו. כך הוא מדרבן אותנו להשתתף ביצירה האדירה הזאת של החיים על פני כדור הארץ. זה האינסטינקט שמאפשר לנו להתפתח גם במעגל האישי של כל אחד בנפרד, וגם במעגל החברתי של כולנו ביחד.
עם גישה אגוצנטרית לא יכול להיות עולם יפה
עם גישה אגוצנטרית לא יכולים להיות יחסים טובים
עם גישה אגוצנטרית לא יכולה להיות שמחה בלב
האינסטינקט הזה מופעל על ידי התודעה האנושית שהתפתחה בנו במהלך האבולוציה, כדי לאפשר לנו יחסי הדדיות אחד עם השני. כי בלי הדדיות בינינו היינו נשארים קופים.
נולדנו ליחסי שיתוף. אנחנו מצוידים מבריאתנו באינסטינקט לחיים בקבוצה, ובתודעה אנושית המספקת את היכולות האינטגרטיביות הדרושות לכך. זאת התודעה שמופקדת על כל השתלבותנו במערכים החברתיים המורכבים והמסובכים, והיא אחראית לספק לנו את הגישות הדרושות לכך.
אבל כדי להשתמש בתודעה החברתית שלנו באופן יעיל אנחנו צריכים קודם להפסיק להשתמש בתודעה האגוצנטרית שלנו, התודעה הפרימיטיבית, ששימשה את אבותינו הקדמונים, ושהיום היא רק מפריעה לנו לחיות באהבה ובשמחה. ומה קורה בפועל? אנחנו כמעט לא משתמשים בתודעה האנושית שלנו, ואנחנו שבויים לגמרי בתודעה האגוצנטרית שלנו.
במילים הכי פשוטות, מה שקורה בפועל הוא שאנחנו אגוצנטריים שמרוכזים כל אחד בצרכים של עצמו, ואין הדדיות בהתייחסות שלנו אל האחרים. ואם המציאות שלנו מתאפיינת בכל כך הרבה עוינות ויריבות בין אדם לאדם, זאת התוצאה העצובה של טבענו האגוצנטרי.
אז צריך שיהיה ברור: זאת מציאות שהיא של כולנו ביחד, אבל היא מתחילה אצל כל אחד מאתנו לחוד. היא מוצר של כולנו ביחד, אבל היא משקפת עם האיכות האנושית האגוצנטרית של כל אחד מאתנו בנפרד.
כשכל אחד מרוכז בצרכים של עצמו בלבד אנחנו לא יכולים לצפות לעולם יפה יותר, ליחסים טובים יותר, לשמחה ולסיפוק רבים יותר. ואם אנחנו רוצים מציאות שבה יהיה נעים לכולנו לחיות בה, זאת חובה של כל אחד מאתנו באופן אישי לעבור מתודעתו האגוצנטרית לתודעתו האנושית.
אנושיות היא היפוכה של אגוצנטריות. היא יוצרת את הגישות החיוניות לקיום מערכות יחסים הרמוניות, היא המקור לאחווה ולסובלנות ולקבלה, היא הקרקע שממנה צומחות אהבה ואכפתיות, היא האמצעי היחיד שמאפשר לנו להשתלב בסביבתנו בהתחשבות הדדית, ובאמצעות איזון עדין בין האינטרסים האישיים שלנו ובין האינטרסים המשותפים של כולנו היא הופכת אותנו מזרים עוינים לאחים.
מערכות היחסים שבהן מעורב האגוצנטרי משתבשות שוב ושוב כי הוא מחשב כל הזמן בין מה שהוא נותן ובין מה שנותן השני, כדי להבטיח שאף אחד לא יקבל יותר ממנו ושאף אחד לא יתן פחות ממנו. הוא רגיש מאוד למימוש זכותו לקבל מה שלדעתו מגיע לו, אבל הוא אטום לגמרי לזכויותיהם של האחרים.
בוודאי שמעתם פעמים רבות שמישהו אומר "זאת זכותי", "זה מגיע לי". קרוב לוודאי שגם אתם נוהגים לומר את זה. אבל כמה פעמים שמעתם מישהו אומר "אם זה מגיע לי כמובן שזה מגיע גם לך"? כמה פעמים אתם עצמכם אמרתם למישהו: "אני עומד על כך שתקבל בדיוק מה שאני מקבל"?
תחשבו על הנמלה. יצור חלשלוש זה, שכל אחד יכול לרמוס אותו בלי להרגיש, הוא בעל כושר ההישרדות הגבוה ביותר מכל בעלי החיים בטבע. מעולם לא נשקפה סכנת הכחדה לנמלים, ושום אגודה לשמירה על האיזון בטבע לא צריכה לצאת להגנתן.
מהו סוד ההישרדות המרשימה הזאת? מאין שואבות הנמלים את כוחן להתקיים בתנאים כל כך נחותים? הגורם היחיד הוא הזיקה החברתית המפותחת שלהן. לנמלה בודדת אין שום סיכוי לשרוד, אבל כשהן בקבוצה יכולות הנמלים לחסל בעל חיים גדול מהן פי כמה, ואחר כך לטלטל אותו מרחק גדול מאוד אל הקן שלהן.
עכשיו תחשבו עלינו. לאף אחד מאתנו אין סיכוי לשרוד בתור חי לעצמו. ואם המין האנושי הצליח לכונן את שליטתו בכל תחומי החיים ולהעניק לכל אדם את כל צרכיו, המפתח לכך נמצא ביכולת שלנו לשלב את השאיפות הפרטיות שלנו עם מטרות חברתיות משותפות.
זאת יכולת שאנחנו מבטאים במציאות הקונקרטית. כל מה שיש סביבנו, כל הבניינים והכבישים ואמצעי התחבורה והמכשירים הטכנולוגיים, כל אלה הם שילוב של שאיפות אישיות עם מטרות משותפות.
אבל זאת יכולת שאנחנו כמעט לא מבטאים במציאות החברתית שלנו. וככל שהדברים נוגעים למערכות היחסים שלנו, עדיין לא תפסנו שמקורות הכוח האמיתי נמצאים בשילוב ידיים. לכן היחסים שלנו נראים כפי שהם נראים, ולכן כולנו כל כך מתוסכלים בקשרים שלנו עם האנשים הקרובים לנו.
ואיך נראית המציאות של אדם אנושי? לאדם אנושי אין דבר טבעי יותר מאשר לטפח יחסי גומלין מעשירים בינו ובין האחרים. תחושת האחריות הסביבתית שלו באה מידיעה שההצלחה שלו תלויה בהצלחתה של המערכת כולה. הוא מגלה מוטיבציה טבעית לקבל תפקידים, למלא משימות, ולהתמקם בעמדות שבהן יוכל להביא את מירב התועלת לסביבה. הוא יוותר על תחרות שבה מישהו צריך להפסיד, ואת קידומו הוא ישיג תמיד יחד עם אנשים אחרים ולעולם לא על חשבונם.
ואתם כבר מבינים מהו הגמול שלו: יחסי אחווה עם כל אדם ובכל מסגרת.