הרשתות החברתיות יצרו מרחב נוסף בו אנו מנהלים את חיינו ואת היחסים שלנו עם העולם. ילדים ובני נוער מבלים שעות רבות מהיום בפייסבוק, ווטסאפ, סנאפצ'ט והאינסטגרם בשיחות, שיתופים, החלפת דעות וחוויות.
על פניו נשמע מבורך, אך לתקשורת החדשה הזו יש גם צד אפל המביא לאלימות רבה.
הבעיה – חרם בלתי מוגבל
חרם הוא לא עניין חדש בקרב ילדים ובני נוער, אך החרם בעבר היה מוגבל לשעות בית הספר. הוא לרוב היה תחת עינו הפקוחה של מבוגר, שתפקידו לסיים את החרם ולשפר את התקשורת בכיתה ובבית הספר. הבעיה בחרם ברשתות החברתיות היא שאין מבוגר אחראי, ואין מסגרת מגבילה, מאחר והרשת פעילה בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע.
היום, בעידן הרשת החברתית החרם מוצג לא רק בפני תלמידי הכיתה, אלא בפני כל הציבור. כולנו ראינו או שמענו על מקרה בו בני נוער ואף מבוגרים מתעללים פומבית זה בזה ברשתות החברתיות.
התופעה הגיעה לממדים גדולים וכעורים במיוחד. אחת הבעיות הנעוצות בשורש התופעה: האלימות ברשת יותר קשה לניתור, בעיקר משום שאנו פחות רגילים לחפש אותה. דבר נוסף המקשה על מיגור התופעה הוא העובדה כי הילדים העדים לאלימות לא פוצים פה, מפחד להיות קורבן.
כיצד אנו יכולים למנוע את המקרה הבא? מה עלינו לעשות כאשר אנו רואים את תופעת האלימות ברשת?
הורים ומבוגרים – פקחו עין!
ראשית עלינו להכיר את תופעת ההתעללות. כיצד נזהה שמתעללים בבן נוער? מתוך אתר משרד החינוך הנה 5 צורות הבריונות הנפוצות ביותר ברשת:
החרמה – הרחקה קבוצתית של אחד הילדים מהקבוצה. הימנעות מתקשורת אינטרנטית עמו והתעלמות מנוכחותו ברשת.
הטרדה – שליחה חוזרת ומתמשכת של מסרים מעליבים, קללות ואיומים.
איומים – יכולים להתבצע תוך הפחדה וסחיטה.
השמצה – הפצת שקרים, תוך שימוש בסרטונים או תמונות שעברו עיבוד, במטרה לפגוע בתדמיתו של המותקף ובקשרים החברתיים שלו.
התחזות והולכת שולל – שימוש בפרטים אישיים של הקורבן לפרסום מידע בשמו, כמו גם התחזות לאדם אחר כדי להוציא מהקורבן מידע אישי ואינטימי שיועבר לאחרים.
הילד מסתגר ולא מתקשר? מתרחק מחברים ונעדר מבית הספר? זה הזמן לקחת אותו לשיחה מלב אל לב ולהבין האם הוא נפל קורבן לבריונות ברשת. במידה ואכן כך, ראשית על ההורים והמורים ליזום שיחה מיידית עם הכיתה ולהסביר את ההשלכות הפליליות של בריונות רשת.
רצוי גם להראות בצורה חווייתית מה עובר על הנתקף. מכיוון שלרוב לתוקפים אין אמפטיה לקורבן, אנו חייבים להדגים ולעזור להם להבין את השלכות מעשיהם. לאחר מכן מומלץ כי ההורים בשיתוף המורה יעקבו על מנת לראות כי הבריונות כלפי הקורבן אכן נפסקה.
חשוב לציין כי זו אלימות לכל דבר ועל כן עלינו להתייחס אליה בחומרה. היא אמנם לא משאירה צלקות פיזיות אך היא בהחלט משאירה צלקות נפשיות וזה עלול להיות אפילו יותר גרוע. לכן, אנו שואפים לחנך את ילדינו להתנגד לבריונות ברשת, לעזור לקורבן ולהתריע על האלימות למבוגרים.