אנחנו כאן לא רק כדי ליהנות מכל מה שהעולם נותן לנו, אלא גם כדי לתת לעולם את המיטב שבנו. בלי זה אנחנו לא יכולים להיות שותפים בדינמיקת החיים של קח ותן.
אנחנו אוהבים לקבל. לכן אנחנו משקיעים כל כך הרבה משאבי חיים במאמץ לקבל תשומת לב, הערכה, מתנות, הסכמה. אבל יום אחד נגלה ששום קבלה לא יכולה לגרום לנו לאושר, ושרק כשאנחנו נותנים אנחנו מרגישים אהבה לעולם ולחיים.
אנחנו כאן לא רק כדי לקבל מכל השפע אלא גם כדי להוסיף לו משלנו
אנחנו כאן לא רק כדי ליהנות מכל היופי אלא גם כדי לשמור עליו
אנחנו כאן לא רק כדי לחיות את חיינו אלא גם כדי להשאיר אדמה פורחת אחרינו
מדוע נתינה כל כך מרחיבה את נפשנו, יוצרת הרגשה כל כך חיובית, וכל כך מעצימה את המוטיבציה שלנו לגדול ולהתחזק? לא רק מכיוון שרק נתינה מאפשרת לנו להתנסות במה שיש לנו, ולא רק מכיוון שרק נתינה מאפשרת לנו להטביע את חותמנו על סביבתנו. הסיבה העיקרית היא הרגשת שייכות שהנתינה מעניקה לנו, כי רק כשאנחנו נותנים אנחנו מרגישים שייכים לסביבתנו.
שום בעל חיים לא חונן בצורך לתרום לסביבתו. התרומה לסביבה היא צורך ייחודי של האדם. וזה לא סתם עוד צורך בין צרכים רבים: הצורך לתת ולתרום הוא מסימני הבריאות הנפשית החזקים ביותר שלנו. וגם ההפך נכון: היעדר רצון לתת ולתרום הוא הגורם המרכזי בכל הפרעה נפשית. כי הרגשת שייכות היא היסוד של קיומנו.
בחיים האגוצנטריים שלנו הצורך לתרום לסביבתנו קטן מאוד, ולכן הרגשת שייכות היא אחת האיכויות האנושיות החסרות ביותר סביבנו. הרבה מאוד אנשים לא מרגישים שום צורך לתת מעצמם לסביבתם, אם כי הם ערים מאוד למה שהם מקבלים מהסביבה. ולכן כל כך הרבה אנשים לא מכירים חיים מתוך שמחה.
כי זה הולך לשני הכיוונים: עם גישה אגוצנטרית אף אחד לא יכול להרגיש שייכות לסביבה, ובלי להרגיש שייכות לסביבה למה שמישהו יתאמץ לתת לה מעצמו? זאת הלולאה שבה הסתבך הדור האגוצנטרי הזה, וזאת הסיבה לדיכאון של הדור הזה.
אבל אנחנו כאן לא רק כדי לקבל מכל השפע של העולם אלא גם להוסיף לו משלנו, ואנחנו כאן לא רק כדי ליהנות מכל מה שהעולם נותן לנו אלא גם כדי להשתתף בחיזוק המפעל האדיר הזה. ומי שלא תורם ליצירת החיים, לחיזוקם ולהמשכיותם, לא יכול להיות שותף בזרם החיים של קח ותן. ובלי להשתתף בזרם החיים אף אחד לא יכול להרגיש שייך אל משהו באמת.
החיים מתנהלים על פי חוקים קבועים. וגם אם אנחנו לא יכולים לראות את החוקים האלה, אנחנו מרגישים חזק מאוד בתוצאות שלהם כשאנחנו מפירים אותם. והחוק הוא שאף אחד לא יכול לקבל מהחיים משהו בחינם, ואף אחד לא יכול לשלם במקומנו את החוב שאנחנו חייבים על כל מה שאנחנו מקבלים. כל חוקי החיים מתנגדים לרעיון הזה
אז אל תישארו מחוץ למעגל החיים. לכל אחד יש משהו ייחודי לתת לסביבתו. ואם אתם רוצים לקבל מהעולם שמחה, אתם חייבים לחשוב היטב על מה שאתם תורמים לעולם. אין מה לעשות, זה החוק: לשתול לפני שקוצרים, לתת לפני שמקבלים.
אתם חייבים לפתוח חשבון אישי בבנק העולם, ואז הבטיחו שיהיה בו תמיד איזון בין מה שאתם נותנים ובין מה שאתם מקבלים, ושכל דבר בעל ערך שאתם מקבלים אתם משלמים עבורו באיזשהו שרות, ישיר או עקיף.
אם המאזן שלכם מראה שאתם מקבלים יותר מכפי שאתם נותנים, זרם האספקה יוציא אתכם במוקדם או במאוחר החוצה, ואתם לא תהיו שייכים אליו יותר. אז אל תשכחו שכאשר אתם תובעים לעצמכם משהו שלא הרווחתם על ידי נתינה מצדכם, חובכם נרשם בחשבונכם ומחכה ליום הפירעון.
אז תנו מעצמכם לאנשים אחרים. התייחסו אליהם, האירו אליהם את פניכם, הציעו את השירות שלכם. רק כך תהיו בעלי ערך לחיים, ורק כך תרגישו שאתם בעלי ערך.