אנחנו תמיד בסירה אחת: ביחד אנחנו יורדים למצולות, או ביחד אנחנו מגיעים ליעד.
פופאיי, כלבי האהוב, צריך מעט מאוד כדי להיות מאושר: אוכל, עצם, מדי פעם ליטוף, שלוש פעמים ביום טיול בפארק, וזהו. הוא מרוצה ואין לו דרישות נוספות. ועם צרכים כל כך צנועים הוא אפילו לא זקוק לי, הוא מסוגל בהחלט לספק אותם בעצמו אם יום אחד הוא ימצא את עצמו ברחוב.
שיתוף פעולה עם הסביבה הוא תנאי להרגשת סיפוק
שיתוף פעולה הוא תנאי ליחסים טובים
שיתוף פעולה הוא תנאי להצלחה בכל תחום
ואילו אני זקוקה לצבא שלם של אנשים שיסייעו לי לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר שלי: רופאים, יצרני מחשבים, מתקיני מזגנים, טכנאי מכונות כביסה, עוזרת בית, שוטרים, חיילים, רואי חשבון, עורכי דין, מורים, סופרים, הוגי דעות, חברים, בני זוג, ילדים, מדריכים, סנדלרים, חייטים, ספרים אופים, חקלאים, אמנים.
וזה עדיין רחוק מהסוף כי לא אוכל להסתדר גם בלי חברת חשמל, בלי הרשות המוניציפלית, בלי הממשלה, בלי תחנות דלק, בלי חנויות, בלי בנקים ומסעדות וטלוויזיה ומסגרות החינוך. ובעצם למה להאריך, אני זקוקה לכל העולם כדי לקיים את עצמי.
אז אם פופאיי יכול לספק את הצרכים שלו בעצמו כדי לשרוד ואני זקוקה לכל העולם, מה זה אומר עלי ומה זה אומר עליו? זה אומר עליו ועלי רק דבר אחד: שהצרכים שלו מינימליים והצרכים שלי אינסופיים, ולכן הוא יכול להסתדר לבדו ואני צריכה את כל העולם.
זה אומר שהוא צריך רק עצם פה ולטיפה שם, אבל אני צריכה למצוא מענה גם לצרכים רוחניים, אינטלקטואליים, חברתיים, תרבותיים והתפתחותיים. זה אומר שהוא רוצה לישון כל היום ואני רוצה ללמוד ולדעת ולגלות ולהתפתח ולחדש, ואני רוצה לתת ביטוי לכישורים ולנטיות שלי, ואני רוצה להטביע את חותמי, ואני רוצה להתיידד, לאהוב, לסייע לאנשים, לבשל לבני משפחתי, לטייל בעולם ועוד דברים רבים מאוד.
כדי שפופאיי יחיה לבדו הוא צריך רק למצוא את פח הזבל הקרוב, וכדי שאני אחיה לבדי אני צריכה לגדל את האוכל שלי, לבנות את הבית שלי, לייצר את המכשירים שלי, להשיג כלי תחבורה לנוע ממקום למקום, לכתוב את כל הספרים שארצה לקרוא, ללמד את עצמי כל מה שארצה לדעת. ואת כל אלה, ועוד הרבה, אצטרך לעשות לגמרי לבדי.
אז אמנם בורכתי למזלי באינטליגנציה, אבל כל כלי החשיבה הלוגיים והאנאליטיים והיצירתיים שלי לא יספיקו כדי לספק לעצמי קיום אנושי. אני זקוקה לדבר נוסף שלא דרוש לפופאיי בכלל: אני זקוקה לשיתוף פעולה עם כל בני האדם בעולם הזה, בין אם זה באופן ישיר ובין אם באופן כל כך רחוק שאפילו לא נרגיש בזה.
שיתוף פעולה לא מתחיל בעשייה משותפת. שיתוף פעולה מתחיל בהבנה שכולנו כאן אחד למען השני, ושכולנו מחוברים זה אל זה בתלות גומלין שאי אפשר לנתק. שיתוף פעולה מתחיל בשימוש בשכל הקדמי שלנו, באותו מנגנון שׂכלי מיוחד שיש רק לבני אדם, שמספק לנו גישות אינטגרטיביות כדי לאפשר השתייכות חברתית, הסדרת מערכות משותפות ואחווה בין אדם לאדם.
שיתוף פעולה עם הסביבה הוא לא מותרות אלא שאלה של הישרדות. ואם כל כך הרבה אנשים בינינו לא מוצאים שמחה וסיפוק בחייהם, הסיבה היא שהם לא מוצאים מספיק נקודות השקה יצירתיות ומעשירות לשיתוף פעולה עם הסובבים אותם.
שיתוף פעולה הוא מדד לבריאותה של כל מערכת יחסים: זוגית או משפחתית או חברתית. כמו קבוצת כדורסל שתמצא את עצמה בליגה לא רק בזכות הכוכבים שלה, אלא הודות לרוח הצוות בין השחקנים שלה.
אנחנו תמיד בסירה אחת: יחד יורדים למצולות, או יחד מגיעים ליעד. בסירה אין מקום טוב ומקום רע, בסירה יש רק שיווי משקל או טביעה. ורק הבנה ששיתוף פעולה הוא המפתח של כל דבר בחיינו תאפשר לנו ליצור מציאות משותפת שלכל אחד יהיה נעים לחיות בה.